מדד טוב משנה את הצעד הבא
מדד מועיל צריך לשנות משהו. אם המספר עולה או יורד ובשני המקרים הצוות ממשיך בדיוק באותה דרך, זה דיווח. זה עדיין לא ניהול.
קל להתבלבל בין לראות יותר לבין להבין יותר. לוח מדדים יכול להיות מלא בנתונים מעודכנים, ועדיין לא לעזור לאף אחד לבחור מה לעשות ביום ראשון בבוקר. השאלה שאני מעדיף להתחיל ממנה פשוטה יותר: איזו פעולה המספר הזה אמור לשנות?
קודם הפעולה, אחר כך המדד
לפני שאני בוחר מדד, אני רוצה לכתוב לידו את הפעולה. אם פחות אנשים משלימים את השלב הראשון במוצר, מה נבדוק השבוע? אם תהליך חדש חוסך זמן, לאן נפנה את הזמן שהתפנה? אם אירוע קהילתי מתמלא, איך נדע שהוא היה רלוונטי למשתתפים, ולא רק פופולרי?
אלה שאלות שונות. מספר הנרשמים יכול לענות על אחת מהן ולהשאיר את האחרות פתוחות. לכן אין טעם לבקש מהמדד יותר ממה שהוא באמת יודע לספר.
גם סף צריך להיות קשור לפעולה. הוא לא קו שצובעים באדום בשביל המצגת. הוא הנקודה שבה אנחנו עוצרים, בודקים משהו או משנים כיוון. אם אין הבדל בין מה שנעשה מעל הסף לבין מה שנעשה מתחתיו, עוד לא הגדרנו אותו כמו שצריך.
להחזיק רשימה קצרה
צוות קטן לא חייב להתחיל ממערכת מדידה גדולה. אפשר להתחיל מרשימה קצרה: האות שאנחנו מחפשים, מקור הנתון, מי אחראי עליו, הסף ומה ההחלטה שתתקבל בעקבותיו.
הרשימה הזו מאלצת אותנו להיות ברורים. מי בודק שהנתון אמין? מי חוזר אליו? ומה בדיוק יקרה אם התוצאה תהיה שונה ממה שקיווינו?
הערך שלה הוא לא בכמות המידע שהיא מחזיקה, אלא בקשר שהיא יוצרת בין המידע לבין העבודה. מספר בלי בעל אחריות ובלי החלטה לידו יכול להישאר על המסך חודשים בלי שאף אחד יצטרך לעשות איתו משהו.
להוריד מספרים שאין להם תפקיד
אני לא חושב שצריך למדוד פחות בכל מצב. אני כן חושב שצריך להיות מסוגלים להסביר למה כל מדד נמצא שם.
לפעמים מספר נחוץ לדיווח, לתכנון או להבנת תמונה רחבה. זה בסדר. אבל לא צריך להציג אותו כאילו הוא מנהל את הצעד הבא אם הוא לא עושה את זה.
המשמעת היא לסרב למספרים שאין להם תפקיד, גם כשהם נראים טוב. מדידה מועילה כשאפשר לעבור ממנה למשפט פשוט: בעקבות מה שראינו, זה מה שנעשה עכשיו אחרת.